--- --- דוידי קליר- מסלולי טיול - פראג מסלול 3
Booking.com
Booking.com
דוידי קליר - מסלולי טיול
 

2013 © כל הזכויות שמורות  לדוידי קליר

לחץ
Booking.com

פראג מסלול 3

מכיכר náměstí Franze Kafky דרך אתרי הרובע היהודי

 אל כיכר העיר העתיקה Starometské Námestí 

 

מפת המסלול
נקודת ההתחלה של המסלול היא תחנת המטרו Staroměstskáואשר קו A מגיע אליה. התחנה שנמצאת ממש במרכז העיר העתיקה וניתן להגיע ממנה לכל היעדים שלפנינו בנוחות.

מהתחנה נמשוך ברחוב Kaprova אל עבר כנסיית סנט מייקולש. לא טעינו יש כאלו 2 בפראג. נוכל לראות את מגדל הפעמון של הכנסייה עם הגג הירוק. אם אתם מתקדמים עם הרחוב ורואים את מצודת פראג אזי אתם בכיוון ההפוך.

נעבור את הכניסה שמאלה לרחוב Maiselova ונגיע לרחבה לא גדולה אשר נמצאת בצד האחורי של הכנסייה. זאת כיכרnáměstí Franze Kafky הנושאת את שמו של מי שנחשב לסופר הלאומי של פראג פרנץ קפקא. על פינת המבנה תלוי תבליט שלו. במקום יש גם בית קפה הנושא את שמו.

כיכר קפקא היא אחת הכיכרות החדשות בפראג. זאת יותר רחבה מאשר כיכר. היא נחנכה בשנת 2000.

 

בית קפה הנושא את שמו של קפקא

בית קפה הנושא את שמו של קפקא

התבליט שעל הקיר מסמל לנו את מיקומו של הבית בו נולד קפקא. מה שאנחנו רואים זה לא את הבית עצמו שנשרף בשנת 1887. רק הכניסה לקפה היא שריד מהמבנה המקורי.

קפקא 1883-1924  נחשב לאחד הסופרים הגדולים של המאה ה-20 ונחשב גם לסופר הלאומי הצ'כי זאת למרות שאת כתביו הוא כתב בשפת מוצאו של אביו שהיה ממוצא גרמני.

המושג סיפור קפקאי הוא מותג של עוולות ורשעות הממסד ביחסו לאדם הפשוט. מושג שנשאב מסיפוריו שהידוע שבהם הוא –הגלגול, הנחשב לאחד משיאי הכתיבה של המאה ה-20. עוד מכתביו הידועים של  קפקא הם:הטירה,המשפט הרהורים ועוד רבים אחרים. נוגע ללב הוא המכתב שכתב לאביו-שמופיע בקובץ "היונה שעל הגג" ממנה ניתן ללמוד על מערכת יחסיו של ילד עם אביו הנוקשה.

בשלב מסוים של חייו הוא החל להתקרב אל היהדות. סיפוריו שהתפרסמו בכל העולם היו למרבית האירוניה אסורים לפרסום בפראג הקומוניסטית ולבטח גם במהלך השלטון הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בשלב מסוים חלה בשחפת ומת בגיל 41. נקבר בבית הקברות היהודי החדש בפראג. במקום נוהגים מבקרים להטמין פתקים ממש כמו בקברו של המהר"ל וכמו בכותל המערבי.

במהלך שנותיו בפראג ידוע על לא פחות מ-22 בתים שם העביר את חייו או שהיו קשורים אל משפחתו החל מהבית שבכיכר בה נולד, ארמון קינסקי שם היה לאביו חנות, הקרולינום שם למד כימיה ולאחר מכן משפטים.

אי אפשר לספר על פרנץ קפקא מבלי להזכיר את מקס ברוד 1884-1969 שהיה חברו הטוב עוד מספסל הלימודים. יחד הם השתתפו והקימו חוג קריאה שנודע בשם "הפרגאי". ברוד היה ציוני נלהב ובשנת 1912 הפך גם לפעיל בתנועה הציונית.

למה אנחנו מזכירים את מקס ברוד בהקשר של פרנץ קפקא שהרי לכל אחד יש חברים. אז זהו שיש כאן יסוד לסיפור קפקאי שלא קפקא כתב אלא יצר אותו במודע או שלא במודע. הסיפור הקפקאי הזה מתחיל לאחר מותו של קפקא ממחלת השחפת בבית הבראה באוסטריה ב-1924. ברוד, מצא בשולחן הכתיבה שלו פתק מקופל בכתב ידו. הפתק הזה, היה הצוואה שהותיר אחריו קפקא. בה ציווה כי כל עיזבונו הפרטי - שכלל כתבי יד, יומנים, מכתבים, רישומים וציורים - יש להשמיד. הכול אפילו מבלי לקרוא.
 ברוד אכן אסף את כל כתבי קפקא אך לא שרף אותם למרבה המזל. והוא זה שפירסם אותם והקנה לפרנץ קפקא את הכבוד שרוכשים אליו כיום.

למרות שאנו רואים את כיכר העיר העתיקה שממש מזמינה אותנו-נתאפק ונמשוך לכיוון הרובע היהודי.

חשוב להיות ברובע היהודי כמה שיותר מוקדם היות ובאתרי הרובע יש לא מעט מבקרים ומתהווים עומסי מבקרים, במיוחד בכניסה אל בית הקברות היהודי.

מכיכר קפקא נחזור מעט אל הכיוון ממנו הגענו וניכנס אל רחוב Maiselova הנושא את שמו של יהודי מכובד אחר שחי בפראג- מרדכי מייזל.

אנו נכנסים למעשה לרובע יספוב שהוא הרובע היהודי שבעברו היה עיר בפני עצמה עם רשויות משל עצמה כמו עירייה ואשר אוחדה עם שאר הערים הסמוכות ואשר מהוות היום את רובע מס 1 של פראג. העיר החדשה,העיר הישנה,הראדצ'אני, מאלה סטרנה, ויוספוב. שמו של הרובע ניתן לו על שמו של הקיסר יוזף השני אשר ביצע רפורמות רבות ונרחבות אשר הקלו רבות את חיי היהודים ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית.

מרגע שנכנסנו לרחוב Maiselova נתחיל לראות לא מעט סממנים שמראים לנו שבמקום גרו בעבר יהודים. החל ממגיני דוד פה ושם על בתים וחנויות. דרך חנויות המוכרות מזכרות ובהן מככב מיודענו-הגולם של פראג אשר אומרים שנוצר ע"י המהר"ל כדי שיהיה לו לעזר וכלה כמובן בסמלים הכי מוחשיים של היהדות בתי כנסת בית קברות,בית טהרה בית תמחוי - מוסדות אשר מהווים את עמודי התווך של הדת היהודית.

שלט רחוב עם ציור של הגולם מפראג

הגולם היה כאן

בבית מספר 8 קיימת מסעדה הנקראת מסעדת הגולם ואשר הסמל שלה הוא בצורתו. מייד אחרי המסעדה עומד בית הכנסת מייזל. בכניסה לבית הכנסת נרכוש כרטיס כניסה הכולל את כל האתרים של המוזיאון היהודי בפראג.

לינק מידע למבקר : הרובע היהודי 
בשנת 1590 רכש מייזל מגרש בקצה הדרומי של הגטו במטרה לבנות את בית הכנסת הזה . בעבר אסור היה ליהודים לבנות בתי כנסת ללא רשיון מיוחד מטעם המלך. בזכות קשריו המיוחדים עם המלך, זכה מייזל לקבל אישור ולבנות לו בית כנסת פרטי. רודולף השני גם נתן לו אישור להציג את דגל משפ' מייזל, עם מגן דוד. ובשנת 1592 נחנך בית הכנסת ברוב פאר והדר .במשך 100 שנים נחשב ביהכ"נ מייזלס המבנה הכי גדול והכי מפואר בכל רחבי הגטו. כשדגל עם מגן דוד מתנוסס מעליו. הבית קושט בפרוכות בוילונות ובחפצי אומנות רבים. בראשיתו, בית הכנסת נבנה בסגנון הרנסאנס. בשנת 1689 פרצה שריפה גדולה ושיפוצו של בית הכנסת בעקבותיה נעשה בסגנון הברוק. במשך השנים הוא נשרף שוב. בשנת  1905 הוא שופץ בסגנון ניאו גותי, ואם נרים את ראשינו בכניסה לבית הכנסת נוכל לראות את סדרת הצריחים שמקיפים אותו. כדאי לשים לב גם ללוחות הברית בחלק העליון ואת הספרות הרומיות שמציינות את עשר הדיברות.(על קיר החזית החיצוני)

המוזיאון היהודי בפראג חולק בצורה כזאת שבכל אתר נוכל לראות פאן אחר של חיי הקהילה היהודית בבוהמיה ובמורביה. בבית הכנסת מייזל נוכל לראות אוסף גדול של כלי זהב וכסף, חנוכיות, פמוטים, תשמישי קדושה. בנוסף יש בו תעוד הסטורי של תולדות הקהילות מתקופת ייסודם במאה ה-10 ועד המאה ה-18 כולל תקופת הרנסאנס ופועלו של מרדכי מייזל. ואפשר למצוא כאן גם כתבי תלמוד מימי הבייניים. במקום גם חנות קטנה ובה תכשיטים עתיקים, כלי זכוכית פורצלן וכסף - מתקופות שונות.

כיצד נשמרו כ"כ הרבה אוצרות יודאיקה שכאלו בפראג? למעשה פעל במקום מוזיאון יהודי עוד משנת 1906 בעת ההריסה והשיפוץ של הגטו. במלחמת העולם השנייה השלטון הנאצי בחר בפראג שתשמש כמוזיאון לגזע שנכחד-היהדות. ולשם כך גויסו יהודים שאספו את כל הפריטים יקרי הערך מכל רחבי מורביה, בוהמיה ושלזיה . הפריטים מוינו תויגו ונשמרו.רוב היהודים שעסקו בעבודה הזאת נשלחו לבסוף למחנות ההשמדה.

סמל מגן דוד תלוי בכניסה לחנות שעונים

מסממני הרובע היהודי בפראג

בית הכנסת כמו מבנים רבים ברובע נבנה ע"י מרדכי מייזל שהיה אחד האנשים העשירים באירופה כולה. הוא חי בתקופתו של הקיסר הססגוני רודולף ה-2.  השנים הם שנותיה של המחצית השנייה של המאה ה-16.

רודולף השני (1575-1612) היה מלך ססגוני למדי וטמן את ידו בכל. אומנים צורפים אלכימאים, אסטרונומים אסטרולוגים. הייתה לו סקרנות שלא היה לה גבול, הוא אסף הכול. היה לו גן חיות עם נמרים ואריות. הוא זה שיזם את הגעתם של טיכו ברהה ויוהן קפלר האסטרונומים לפראג. כל השיגעונות הללו היו צריכים גם תמיכה כספית נרחבת וגם ניהול כספי ומי שהיה ממונה על כך הוא מרדכי מייזל. השיא היה בכך שמייזל מימן את המלחמה עם הטורקים(נתן דמי קדימה למימון המלחמה)

בזמן שהמהר"ל היה הדמות הרוחנית שהובילה את הקהילה היהודית, מרדכי מייזל היה דמות של פרנס העיירה. איש בעל ממון עם קשרים ומהלכים בחצר המלוכה.

בשל ממונו וקשריו הוענקו לו כתבי זכויות ע"י 2 מלכים. בהם החלק החשוב היה הרשות לשאת ולהניף דגל.

זכות חשובה מאין כמוה. הדגל שעוצב לשם כך היה דגל עם מגן דוד וכאן זה המקום הראשון שבו השתמשו במגן דוד כסמל יהודי. ומכאן נסללה הדרך לדגל הכחול לבן.

זכות נוספת שניתנה למייזל היה ההיתר להוריש את הונו. מה שלא צלח היות ולא היו לו ילדים וכך מכיוון שהיה נוח וקורץ למלך רודולף להחרים את הממון הרב לתועלתו הוא כל רכושו של מייזל הוחרם לאחר מותו.

אבל החלק החשוב שבמרדכי מייזל היא נדיבותו כלפי היהודים. כך נכתב עליו:

"....״מרדכי מייזל אחד מכותלי ועמודי ביהמ״ד ראש הנדיבים ואב לאביונים הדורש טוב לעמו ורצוי לרוב אחיו״ ראש המשביר אשר גדולת מעשיו ראויים להכתב. ראיתי להזכיר מקצת מעשיו בחתימת ספר זה שיהיו נזכרים בכל עיר ועיר דור ומר משפחה ומשפחה וזיכרו לא יסוף מזרעינו״ על כל הטובות, והצדקות שעשה עמנו פה ק״ק פראג...."

ובערבי ימים טובים נותן לעניים שיור אבוס וקמח ושומן ושאר דברים הצריכים ובערבי ימים טובים נותן לעניים שיור אבוס וקמח ושומן ושאר דברים הצריכים לעניים מרודים. כחומה נשגבה מלוה כספו לעניי עירנו למחיתם. בחנוכה שעבר הלוה להם בפעם אחת ה׳ מאות טאלר, הוא מלביש ערומים פעמים רבים רוב עניי עירנו כלם בצבע אחד. כל שנה, משיא שתי בתולות על פי הגורל..."

היה דואג לעניי העיר מלביש ערומים, מאכיל רעבים, בנה בתי מדרש והיה מחזיק את תלמידי התורה ומכלכל אותם.

שכשפרצו שריפות בערי פולין פוזנן וקרקוב, והקהילות התרוששו ובתיהם נהרסו, נענה לבקשתו של המהר"ל שנשלח לשם ושלח לכל אחת מהקהילות  כסף לבניין החורבות והשיקום.

בגלל מעמדו הרם בחצר הצליח לא פעם לדחות גזירות שהרעו עם היהודים, מנע התקפות עליהם מצד  המונים מוסתים שמדי פעם התעורר בהם הרצון לפרוע ביהודים.  מרדכי מייזל היה למעשה ראש העיר היהודית של פראג וכאדם עשיר תרם רבות לפיתוחה של השכונה היהודית: הוא שיפץ וריצף וניקה את הרובע היהודי. הוא בנה מבנים רבים אשר שירתו את הקהילה-בית הכנסת-בית המועצה-בית מרחץ-בית כביסה-ועוד.למהר"ל הוא בנה את "הקלויזה" ששימש את המהר"ל בלמדו את תלמידיו תורה.

לפני שנמשיך בדרכנו כדאי לשים לב להבדל הגדול בין הגודל והסגנון של בית הכנסת ו-2 הבניינים העומדים מ-2 צידיו.

בסוף המאה ה-19 רובו של הרובע היהודי נהרס לצורך שיפוצו מחדש וניבנו בו בניינים רבים בסגנון האר-נובו.

 נמשיך להתקדם עם הרחוב עד לרחוב Široká  שם ניפנה שמאלה. לאחר קבוצת בניינים נגיע לחומה בצידו הימני של הרחוב. מאחוריה נמצא בית הקברות היהודי. בשלב זה נחלוף על פני הכניסה ונמשיך אל עבר בית הכנסת פינקס שנמצא ממש מעבר לכניסה אל בית הקברות.

בית הכנסת ניבנה כבית כנסת פרטי של משפחת הורוביץ. הוא נבנה בשנת 1535. המקום משמש כאתר הנצחה וזיכרון ליהודי מוראביה ובוהמיה שנרצחו על ידי הנאצים.כל מי שנרצח בשואה שמו כתוב על קירות המבנה. סה"כ 77,297 שמות הכוללים את שמות הקהילות אליהן השתייכו. השמות הללו ניזוקו במהלך השנים. בפעם האחרונה זה קרה בהצפה הגדולה שהייתה בשנת 2002. השמות שופצו בתהליך ארוך שנמשך יותר משנה שלמה.

בקומתו השנייה של בית הכנסת תערוכה נוגעת ללב של ציורי הילדים היהודים מגטו טרזין. ציורים המשקפים את מה שרק ילדים יודעים לראות ומה שילדים חולמים לראות. אתר חובה. זהו אחד מהמקומות הצפופים ביותר עקב העומס הרב של המבקרים במקום.

מבית הכנסת ניכנס אל בית הקברות היהודי.

אחד מהאתרים המתויירים ביותר של המוזיאון היהודי ובפראג כולה.

בד"כ תור גדול של מבקרים עומד בכניסה למוזיאון ובקופות. כך שכדאי לרכוש את הכרטיס עוד קודם בבית הכנסת מייזל.

וכן כדאי כפי שכבר מוזכר להיות מוקדם בשל העומס שעשוי להיות במקום. על המבקרים הגברים לשים כיסוי ראש בבקרם בבית הקברות.

בית הקברות הוא אתר מיוחד בעיקר בשל "הבלגן" האדיר של המצבות שבו. בשטח כ"כ קטן נדחסו עשרות אלפים של קברים שנערמו בשכבות. הרבה מן המצבות שבו פשוט הועלו משכבות נמוכות יותר. ורבות נאספו למקום מבתי קברות יהודיים אחרים מרחבי המחוזות. על פני השטח הקטן עומדות להן למעלה מ-12 אלף מצבות שהקדומה שבהן משנת 1439 היא של הרב אביגדור קארו. למעשה המצבה שנמצאת בבית הקברות היא העתק של המצבה המקורית הנמצאת בבית הכנסת מייזל.

כדאי לנסות לקרוא את הכתוב על מצבתו של מרדכי מייזל: "אוי  נא לנו כי נ פ ל ה עטרת ראשנו  רוח אפינו ראש וקצין כל בני הגולה  כמר מרדכי בן שמואל מייזל אשר אמרנו בצלו נחיה כי חסדו גבר עלינו עד מאוד עושה צדקות עם כל בשר ורוח....ומצא חן ושכל טוב בעיני המלך והשרים.  בימיו אין פרץ ואין צווחה ברחובותינו כי עמד בפרץ לכל בני דורו בכל כחו. בכל לבבו בכל נפשו ובכל מאודו. ונפטר בשיבה טובה בן ג״ע שנים ונקבר בכבוד גדול".

מילים שמסכמות את פעלו של האיש – מרדכי מייזל.

הקבר החשוב ביותר במקום הוא קברו של המהר"ל שעומד סמוך לקיר בית הקברות. רבים עוצרים ומטמינים פתק בין אבני וסדקי הקבר.זהו קבר גדול המעוטר באצטרובל שהוא סמל לחוכמה מפליגה. כמו כן אשכולות ענבים מעטרים את הכתוב ממנו אנו לומדים שהמצבה היא גם של אשתו של המהר"ל הצדקת פערל בת רבי שמואל. מתחת לאצטרובל יש סמל של אריה שמסמל את שמו של המהר"ל-רבי יהודה ליווא בן בצלאל. ליווא פרושו אריה.

ואם הזכרנו את הסמלים המעטרים את קברו של המהר"ל כאן המקום להרחיב את הנושא. כבר מרגע שנכנסתם לבית הקברות עוד לפני מצבתו של המהר"ל תבחינו בסמלים המעטרים רבות מן המצבות. הסמלים הללו באים לספר לנו את סיפורו של מי שקבור במקום. חלק מהסמלים קשורים לשמו של הנפטר,חלק למקצועו של הנפטר,ויש סמלים שמציינים האם הנפטר הוא איש צעיר או אישה צעירה או אדם מבוגר.  צבי משמע שמו של הנפטר היה צבי או הירש. אריה סימל את שמו של אריה או לב או ליווא. אריה היה סמל גם לחוזק וגם לאומץ לב. ינשוף סמל לחוכמה. יונה משמע שם הנפטרת היה יונה.נוצה תסמל סופר גם ספר או ספרים. כתר יסמל את התורה ואת המשפחות המכובדות הקשורות להנהגת הקהילה. מספריים משמע חייט. ידיים מסמלות כהן-ברכת הכוהנים. על מצבת לוי ניראה כד מים או יד השופכת מים מכד. שעון חול או עץ גדוע יסמל מוות של אדם צעיר. נרות שבורים יסמלו מוות של נערה שטרם זכתה להדליק בביתה נרות שבת. אשכול ענבים משמע איש אשכולות. סכין משמע שוחט. יש סכין או כסא של אליהו שמשמעותו מוהל. תוף מרים הוא אישה ששמה מרים.באר עם רחלים יכולה לסמל אישה ששמה רחל וגם אישה שמתה והשאירה אחריה ילדים כמספר הרחלים המופיעות בתבליט. סמל פופולארי מאוד בקברי נשים הם הפמוטים. שווה לזכור את מה שצוין בשורות האחרונות בבואנו לבקר במקום. הסיור מקבל עוד תוכן מעניין ביותר ומשקף את הלך הרוחות בקהילה היהודית ובמנהגיה בימים ההם.

2 אתרים נוספים שאפשר לקשור אותם לביקור בבית הקברות הם: בית הטהרה –זהו מבנה בעל 2 קומות ובו ניתן לראות תצוגת ציורים המשקפים את כל התהליך העובר על אדם משלב המחלה שלו, דרך המוות ,המשפחה האבלה, טהרת המת, תכריכים,לוויה, קבורה,שבעה.

האתר השני הוא בית הכנסת קלאוזן (החדר) בו יש תצוגה נוספת של המנהגים היהודיים כמו ברית המילה,הבר מצווה,חופה וקידושין, הדלקת נרות שבת,מיקווה, ואפילו נעל המייצגת את טקס החליצה של אלמנה. ועוד מנהגים המשקפים את היהדות.

ביציאה מבית הטהרה אל רחוב U starého hřbitova אנו יוצאים למעשה ממתחם בית הקברות. למי שצריך שירותים שיפנה שמאלה. להמשך המסלול נפנה ימינה. אם נביט קדימה נוכל להבחין ממש מולינו במרחק של פחות מ-100 מטר בגג הרעפים האדום של חלקו הנמוך של בית הכנסת האלטנוישול ובתירגום בית הכנסת הישן חדש. נתקדם את 80  המטר עד לרחובMaiselova ונגיע אל חזיתו של בית הכנסת. לפני שניכנס לבית הכנסת נפנה ימינה ונלך לכיוון הכניסה של בית מספר 16. לפני הכניסה על הקיר יש לוח זיכרון מטעם ממשלת ישראל וארגון ההגנה המביע את תודת המדינה על התמיכה הצ'כית בישראל בעת מלחמת העצמאות.

בשלט כתוב: " לאות הוקרה לצ'כוסלובקיה על עזרתה במלחמת העצמאות של ישראל בשנת 1948 באימון טייסים,צנחנים,ולוחמים אחרים בחילות האוויר והיבשה ובהספקת כלי מגן." על החתום  ארגון חברי ההגנה.

נמשיך עוד מספר מטרים ונעמוד לפני הכניסה של בית מספר 16. זהו למעשה בית העירייה היהודית של פראג. מעל לכניסה מתנוסס מגן דוד עם המצנפת היהודית בצבע הזהב סימלה של יהדות פראג. גם בקישוט המתכת מעל לדלת הכניסה נוכל לראות את הסמל. בד"כ בכניסה גם עומדים שוטרים ואנשי ביטחון היות וזהו מוסד יהודי.והנסיבות לכך ברורות למדי.

 

נחזור לכיוון בית הכנסת ונרים את ראשינו למעלה אל מרומי בית העירייה.נתבונן היטב בשעון ובמה שמייצג את השעות.

מרומי בית העירייה היהודי עם השעון בעל אותיות בעיבר

בית העירייה - הרובע היהודי

אלו הן אותיות בעברית והמיוחד בשעון היא העובדה שכמו שעברית כותבים מימין לשמאל גם המחוגים שלו סובבים נגד כיוון השעון.(קצת אירוני לומר זאת על השעון הזה. לא?)

עכשיו נתרכז בבית הכנסת.

בית הכנסת הישן חדש.

בית הכנסת אלט-נוי שול  בגרמנית אלט ישן, נוי חדש, שול בית כנסת נחשב לאתר היהודי החשוב ביותר בפראג. הוא בית הכנסת הקדום ביותר באירופה הפעיל עד היום.וגם האתר ההיסטורי העתיק ביותר ברובע היהודי בפראג. נוסד בשנת  1270 והיווה מרכז רוחני דתי של יהודי פראג. לשמו של בית הכנסת קיימות  כמה פרשנויות: הראשונה היא שבעברית השם של בית הכנסת נשמע-"על-תנאי". והסיפור הוא, שבית הכנסת נבנה מאבני בית המקדש בירושלים. וכאשר יבוא המשיח ובית המקדש יבנה מחדש. הוא יבנה בירושלים  מאבני בית הכנסת אלט-נוי. בעצם בית הכנסת נימצא רק זמנית על תנאי עד בוא המשיח.אולם האמת נעוצה בכך שבזמן שנבנה הוא היה חדש ומאוחר יותר כשנבנו בתי כנסת אחרים וחדשים ממנו כמו בית הכנסת מייזל למשל. הוא הפך להיות ישן.

כמה ממאפייניו הבולטים של בית הכנסת: סגנון הבנייה הוא סגנון גותי . גג משופע גבוה  וגמלונים בסגנון גותי .הקירות נתמכים ע"י עמודי תמיכה חיצוניים. יחסית למבנים שסביבו הוא היה המבנה הגבוה ביותר. מאפיין בולט נוסף הוא שיסודות המבנה נמוכים בכמה מטרים משאר המבנים הגדולים שבאזור. ההסבר לכך שרצפת בית-הכנסת נמוכה ממפלס הרחוב, כך שהמקום שבו עומד שליח הציבור יהיה  נמוך בהשוואה לכל ההיכל, היות ולפי המסורת זה מהווה סימן לענווה ועל מנת לקיים את הכתוב "ממעמקים קראתיך ה'". בהיקפו יש  12 חלונות צרים ומחודדים סמל לשנים עשר השבטים. בכניסה לאולם התפילה יש עיטור בחלק העליון של גפן המעוצבת בשלושה מעגלים המייצגים את שלושת היבשות שהיו ידועות בתקופה שבה בנו את המבנה. אסיה אירופה ואפריקה. כמו כן אם נספור את מספר האשכולות. נמצא שיש 12 אשכולות. שוב סמל ל-12 השבטים.

בית הכנסת הישן חדש תמונה ממרחק

בית הכנסת הישן-חדש

גם הכניסה עם הקשת החדה הגותית היא סממן מובהק לסגנון הגותי. עוד סממן גותי הן הקשתות בתוך המבנה. שם הוסיפו קשת חמישית הפונה אל ירושלים וזאת כדי לשבור את מבנה הצלב שיוצרות 4 קשתות.

על קירות המבנה יש ראשי תיבות של פסוקים. אגב אופייני מאוד לבתי הכנסת היהודיים. בחלקו העליון של הקיר המזרחי מעל ארון הקודש יש את ראשי התיבות דלמא"ע  שהן ראשי התיבות של הפסוק "דע לפני מי אתה עומד".

נוכל גם לראות את הדגל ששימש את הקהילה היהודית בפראג. בדגל יש מגן דוד עם מצנפת יהודית באמצע , סמלה של  הקהילה היהודית בפראג כבר מן המאה ה- 15 . וכן כתוב " שמע ישראל " . היהודים חויבו לחבוש מצנפת שתבדיל אותם מאחרים. מכאן המצנפת שמופיעה בדגל ובסמל של יהדות פראג.

בית הכנסת תיפקד גם כמרכז האדמינסטרטיבי של הגטו וזאת עד לבניית מבנה העירייה הסמוך ע"י מרדכי מייזל.

מעניין לראות את סידור הספסלים שבמקום. במרכז ניצבת הבמה והספסלים צמודים לקירות בצורה של מלבן. זהו סממן שמאפיין את בתי הכנסת הקדומים. למי שביקר בבתי הכנסת העתיקים בארצנו יכול לראות את אותו המבנה של במה באמצע וספסלי האבן מסביב. מה שהביא להקמת במה בחלק הקדמי וספסלים מסודרים בשורות הוא השפעתה של הכנסייה והארכיטקטורה שלה גם על היהודים. מבנה שאופייני לכל בתי הכנסת כיום.

ספסלים בבית כנסת נחשבו לרכוש המעניק כבוד למי שיכול היה להרשות לעצמו להחזיק ספסל משל עצמו. בד"כ הספסלים הללו גם עברו בירושה ונשארו במשפחה. הבולט שבספסלי בית הכנסת הוא ספסלו של המהר"ל שמאז מותו לא העז אף אחד לשבת במקומו וזאת מפאת הכבוד הרב שהיה כלפי המהר"ל.

המהר"ל—רבי יהודה ליווא בן בצלאל - בפי הצ'כים-רבי לב . היה הדמות החשובה ביותר בתולדות הגטו, נולד בשנת 1515 בפוזנא,  ונפטר בפראג חודש אלול שס"ט (1609).

היה הרב הראשי של קהילות מיקולוב במורביה ושל פוזנן בפולין ורק בשנות חייו האחרונות גם של פראג. אחד המאפיינים הגדולים של המהר"ל היה סגנון הלימוד שבא דגל: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לתלמוד. דרש ללמוד עברית ודקדוק. הוא התנגד ללימוד דקדקני ומפולפל מדי, מספרים שעודד את תלמידיו לשחק שחמט וללמוד מתמטיקה. הוא כתב פירושים רבים שהיו עם סממנים של חדשנות לתקופתו. ממש איש נאור לתקופתו. הוא היה איש אשכולות שעסק גם במתמטיקה ובפילוסופיה.. אגב אשכולות –על מצבתו יש אשכולות ענבים סמל לחוכמה –איש אשכולות- גם השם של הישוב בכרמל הנושא את שמו הוא----כרם מהר"ל---הרבה אשכולות. הוא עודד מחקר מדעי כל עוד לא עמד בסתירה לעיקרי היהדות. נוסף לכל זאת הוא היה מתקבל לעיתים קרובות בחצרו של הקיסר רודולף השני.

אחרי הביקור בפנים בית הכנסת נעבור אל צידו האחורי. נעבור דרך הסמטה העוברת בין בניין העירייה היהודית לבין בית הכנסת והנושאת את השם: Červená   פירושו אדום או הסמטה האדומה. אדום זה צבע הבשר של הקצבים שפה היו מוכרים את הבשר שלהם ומכאן לקוח השם של הסמטה.

אם נביט כעת לחזית האחורית נבחין בסולם המוביל אל עליית הגג. עליית גג זו מפורסמת בזכות ההגדה המפורסמת  על הגולם שיצר המהר"ל מבוץ כדי שיעזור לו בביצוע משימות היום יום.

 

במחצית השנייה של המאה ה- 18 הפך המהר"ל     לגיבורן של כמה אגדות שבהן נודע כמחולל-נסים וכיוצר של הגולם המפורסם. אגדות אלה פרסמו אותו ברבים יותר מהיותו הוגה דעות ידוע.

לפי האגדה המהר"ל בנה את הגולם מ-4 היסודות: אדמה אוויר אש ומים. הוא היה מקים את הגולם לחיים באמצעות קלף ועליו השם המפורש אותו היה מניח מתחת ללשונו של הגולם. כל ערב שבת  לפני כניסת השבת הוא היה משבית את הגולם ע"י כך שהיה שולף את הקלף מתחת ללשונו של הגולם. ערב שבת אחד המהר"ל שכח להוציא את הקלף ובזמן שהמהר"ל היה בתפילת ערב שבת החל יוסלה הגולם להתפרע ברחבי הגט היהודי. המהר"ל שנקרא לעזרה נאלץ להפסיק את התפילה ולחפש את הגולם. המתפללים שלא היו מוכנים להמשיך את התפילה מבלעדי הרב חזרו על אותו הפסוק שוב ושוב,עד שיחזור. לבסוף נמצא הגולם בעליית הגג של בית הכנסת, הרב השתלט על הגולם ומאז לא הפעיל אותו לעולם ועד. מאז רווחת האמונה שהגולם מונח עד היום בעליית הגג הנעולה של בית הכנסת, וכמו כן בשל ההמתנה של המתפללים לחזרתו של הרב בכל תפילת ערב שבת חוזרים המתפללים על אותו פסוק פעמיים עד היום.

בית הכנסת מוזכר גם באירוע הטבח הקשה של שנת קמ"ט 1389.

כדאי לשים לב לשנה 1389. לא הרבה שנים אחרי מגיפת הדבר שעשתה שמות באירופה ובתושביה הנוצרים והיהודים. התושבים הנוצרים מתו במגיפה והיהודים אלו שלא מתו במגיפה נרדפו כאשמים, גורשו,ופוגרומים בהם היו עניין שבשגרה. כך שפוגרום ביהודים במאה הזו הוא לא משהו יוצא דופן.

העילה לפוגרום הזה הוא ( לפי מה שמסופר) שכומר שצעד בתוככי הגטו ניסקל ע"י ילדים. הכומר שלהב את מאמיניו הרבים שראו בפגיעה בכומר פגיעה בלחם הקודש. וההמונים התנפלו על הגטו היהודי. היהודים שניסו למצוא מקלט בתוך מבנה בית הכנסת נרצחו בתוכו ולפי האומדן למעלה מ-3000 יהודים נטבחו במקום. מספרים ששנים רבות לא טייחו את קירות בית הכנסת היות ודם הנרצחים ספוג בהם.

 

כדאי לקרוא את השורות שכתב פרופ' שמואל הוגו ברגמן יליד פראג (לימים הרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים). מתוך הרצאה שנשא בשנת 1943 כשהחלו להגיע ידיעות על חורבן יהדות אירופה:מאמר של הוגו ברגמן

הרב אביגדור קרא שהיה עד לטבח כילד כתב לימים בעקבות הטבח קינה הנקראת עד היום בכל יום כיפור.בבתי הכנסת של פראג.

הרחוב שנמצא בצד האחורי של בית הכנסת הוא שדרות Pařížská.(שדרות פריס) עד שנת 1926 נקרא הרחוב בשם –שדרותMikulaska. שמו הוסב כאות תודה לצרפתים על הסיוע שהגישו לעם הצ'כי בתום מלחמת העולם הראשונה סיוע שהביא להתנתקותם מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.

זהו אחד מהרחובות האופנתיים ביותר בפראג, שקם על חורבות הגטו היהודי. יש בו בוטיקים של מעצבים ידועי שם כמו: דיור וארמני. כמה מהמסעדות הטובות ביותר ומלונות יוקרתיים. לאורך השדרה בניינים בעלי ארכיטקטורה מרשימה ביותר. השדרה נמתחת מדרום לצפון והיא מתחילה מכיכר העיר העתיקה הנמצאת במרחק של 280 מטר בלבד מבית הכנסת הישן חדש. בצדה השני של השדרה נמצא גשר צ'כוב החוצה את נהר הוולטבה.

בסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-19 היה צורך להרוס את רובו של הרובע היהודי בשל העזובה שהיתה במקום. מן ההרס ניצלו מספר מבנים כמו בתי הכנסת ועוד מבנים חשובים כמו בית העירייה. על החורבות נבנו בניינים חדשים רובם בסגנון האר-נובו.

לאחר שהתרשמנו מבית הכנסת הישן-חדש נמשיך עם  רחוב Pařížská. כיוון ההתקדמות ימינה אם אנחנו עומדים כאשר פנינו אל הסולם אשר עולה אל עליית הגג של בית הכנסת. מיד אחרי בית הכנסת ישנו גן עם פסל של משה העשוי ברונזה. מעשה ידיו של האומן פרנטישק בילק ( 1872-1941). František Bílek.

פסל זה הוסתר בימי הכיבוש הנאצי. אך בעידן הקומוניסטי גורלו היה גרוע אף יותר והוא למעשה הותך.

מה שעומד נכון לעכשיו במקום הוא למעשה יציקה חדשה של הפסל שנוצק מחדש אל תוך התבנית המקורית של הפסל ששרדה את כל המלחמות ואת התקופה הקומוניסטית.

פסל של משה העשוי ברונזה

פסל משה בסמוך לבית הכנסת הישן-חדש

נמשיך לנוע על רחוב Pařížská אל כיוון גשר צ'כוב. כעבור 70 מטר נגיע צומת רחובות גדולה. אם נביט ישר נוכל לראות ממולנו את הגבעות המציינות את מיקומו של פארק לאטנה. וממש במרכז התמונה שאנו רואים ישנו פסל של מטרונום(מטרונום הוא כלי המשמש מוסיקאים לקביעת קצב.) המתנשא לגובה של 23 מטר ואשר נוצר ע"י וארטיצלאב נובאק .המטרונום הוצב כאן בשנת 1991 כחלק מתערוכה הלאומית הגדולה שנערכה בפארק לאטנה. האזור שבו נמצא המטרונום משמש היום בעיקר כנקודת תצפית על העיר פראג . יפה ללכת על השביל הדרומי ממנו נשקף נוף של גשר קארל.

הסיפור היותר מעניין על המקום הוא שבשנות החמישים הוקמה במקום מצבה לכבודו של סטאלין-"שמש העמים". זה היה פסל אדיר שהתנשא לגובה של 30 מטר. לאחר מותו של סטאלין ולאחר שהתגלו כל פשעיו הורה מחליפו של סטאלין חרושצ'וב לפוצץ ולהשמיד את "היצירה.

שווה להיכנס ללינק הבא ולהתרשם מגודלו של הפסל : פסלו של סטאלין בפראג     (לגלול מעט למטה)

אנחנו פונים ימינה בצומת לרחוב Bílkova וכעבור 130 מטר נפנה שוב ימינה לרחוב Dušní. כעבור 70 מטר נגיע אל צידו של בית הכנסת הספרדי. האתר האחרון שלנו לסיור ברובע היהודי. קיים עוד בית כנסת אחד ששווה לבקר בו . זהו בית הכנסת היובל או ירושלים הנמצא ברחוב Jeruzalémská  . אולם הוא מרוחק במקצת ממקומנו וכדאי לשלב אותו כאשר עושים מסלול  באזור כיכר ואצלב. או כאשר נמצאים באזור של תחנת הרכבת  Praha hlavní nádraží  . משם בית הכנסת נמצא במרחק של 350 מטר.

בית הכנסת הספרדי הוא אחד מבתי הכנסת החדשים יחסית בפראג. נבנה בשנת 1873. סגנון הבנייה שלו הוא מאורי עם עיטורים ופיתוחים בסגנון אסלאמי. למי שנכנס לתוכו יוכל לראות תערוכות של חפצי יודאיקה רבים וכתבי יד מתקופת ההשכלה.גם כאן על הקיר החיצוני יש תבליט של עשרת הדיברות אשר מסומנות דווקא בספרות הרומיות ולא באותיות העבריות.

פנים בית הכנסת הספרדי

בית הכנסת הספרדי

בסמוך לכניסה לבית הכנסת ניצב פסל  לזכרו של פרנץ קפקא.

הפסל רונה יצר את הפסל שהוא אחד מהפסלים המיוחדים בפראג. הפסל נעשה בהשראת ספרו של קפקא: "תאור של מאבק"  בפסל ישנו אדם –קטן- הרוכב על חליפה גדולה ללא תוכן. נוצר בשנת 2003. ברונזה –גובה 3.75 מטר .

בסמוך לכניסה לבית הכנסת ניצב פסל  לזכרו של פרנץ קפ

 

אחרי ביקורינו בבית הכנסת והתרשמותנו מהפסל שכמעט אין אחד שמבקר בפראג ושלא מצטלם לידו נחצה את הכיכר שנמצאת מול הכניסה לבית הכנסת ונמשיך ברחוב Dušní  עד סופו, שם נפנה ימינה לרחוב Dlouhá . כבר בפניה ימינה אנחנו רואים את כיכר העיר העתיקה Staroměstské náměstí.

אם נתקדם מעט נגיע אל פתחה של כיכר העיר העתיקה. אנחנו נמצאים בקודקוד הצפוני של הכיכר שיש לה בגדול צורה מלבנית/ריבועית. ממולינו בסוף האלכסון ניצב מגדל השעון. ובינינו למגדל ניצבת האנדרטה המרשימה לזכרו של יאן הוס.

 

על הכיכר ועל רחובCeletnáנרחיב במסלול 4.